הפרעות אכילה הן מצבים נפשיים שבהם ישנה הפרעה משמעותית בהרגלי האכילה ובתפיסת הגוף. שתי ההפרעות העיקריות הן אנורקסיה נרבוזה ובולימיה נרבוזה.
אנורקסיה נרבוזה מאופיינת בהגבלה קיצונית של כמות המזון עד כדי רעב עצמי, פחד עז מעלייה במשקל והפרעה בתפיסת הגוף. הסובלים ממנה רואים את עצמם כשמנים למרות שהם בתת משקל. המחלה יכולה להוביל לירידה מסוכנת במשקל, בעיות בלב ובכליות, אובדן וסת ואף מוות.
בולימיה נרבוזה מאופיינת באפיזודות של אכילת יתר והקאות מכוונות. במהלך האפיזודות יש אובדן שליטה על כמות האוכל הנצרכת. לאחר מכן באות ניסיונות לפצות על כך באמצעות הקאה, שימוש יתר במשלשלים, צום או פעילות גופנית מוגזמת. ההפרעה גורמת לבעיות בלב, כליות, ושיניים ועלולה להסתיים במוות.
הפרעות אכילה יכולות להוביל למגוון של בעיות בריאותיות, כולל הפרעות קצב לב, בעיות עיכול, בעיות שיניים, פגיעה בעצמות ובמפרקים, ובעיות פוריות. הפרעות אכילה יכולות גם להוביל לבעיות נפשיות, כגון דיכאון, חרדה, פוסט-טראומה ואלכוהוליזם.
סוגי הפרעות אכילה
ישנם מספר סוגים של הפרעות אכילה, כולל:
אנורקסיה נרבוזה: הפרעת אכילה המאופיינת בחשש מפני השמנה, אכילה מועטה מאוד, ירידה במשקל משמעותית וחוסר קבלה של משקל תקין.
בולימיה נרבוזה: הפרעת אכילה המאופיינת בהתקפי זלילה בלתי נשלטים, לצד התנהגויות מפצות כמו הקאות עצמיות או שימוש בתרופות משלשלות או משתנים כדי למנוע עלייה במשקל.
אכילה כפייתית: הפרעת אכילה המאופיינת באכילה מוגזמת של כמויות גדולות של מזון במהירות רבה, ללא תחושת רוויה. אנשים הסובלים מאכילה כפייתית עשויים להקיא, להשתמש בתרופות משלשלות או משתנים, או לעשות פעילות גופנית קיצונית כדי לנסות לפצות על האכילה המוגזמת.
פיגבולימיה: הפרעת אכילה המאופיינת באכילה מוגזמת של כמויות גדולות של מזון במהירות רבה, ללא תחושת רוויה. אנשים הסובלים מפיגבולימיה אינם פועלים כדי לפצות על האכילה המוגזמת.
סימפטומים של הפרעות אכילה
הסימפטומים של הפרעות אכילה יכולים להשתנות בהתאם לסוג ההפרעה. עם זאת, ישנם כמה סימפטומים נפוצים שעשויים להצביע על הפרעת אכילה, כולל:
שינוי קיצוני במשקל: עלייה או ירידה משמעותית במשקל בזמן קצר.
חשש מפני השמנה: חרדה רבה לגבי השמנה, גם כאשר מדובר במשקל תקין או אפילו נמוך.
התנהגויות מזיקות הקשורות לאכילה: דילוג על ארוחות, אכילה בכמויות גדולות, הקאות עצמיות, שימוש בתרופות משלשלות או משתנים, או פעילות גופנית קיצונית.
עיסוק מוגזם במשקל ובגוף: התעסקות מוגזמת במשקל ובגוף, למשל, מדידת המשקל באופן קבוע, בדיקת המראה במראה באופן קבוע, או השוואה עצמית לאנשים אחרים.
בעיות בריאותיות: הפרעות קצב לב, בעיות עיכול, בעיות שיניים, פגיעה בעצמות ובמפרקים, ובעיות פוריות.
טיפול בהפרעות אכילה
טיפול בהפרעות אכילה הוא מורכב ורב תחומי, ויכול לכלול טיפול תרופתי, טיפול פסיכולוגי וטיפול תזונתי.
טיפול תרופתי
טיפול תרופתי עשוי לשמש במקרים מסוימים כדי לטפל בסיבוכים פיזיים של הפרעות אכילה, כגון הפרעות קצב לב, ירידה בצפיפות העצם ופגיעה בשיניים. תרופות נוגדות דיכאון מקבוצת מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין (SSRI) עשויות להועיל גם הן בטיפול בהפרעות אכילה, שכן הן יכולות לסייע.
מהם הגורמים להפרעות אכילה?
ישנה תרומה הן גנטית והן סביבתית. מבחינה גנטית נמצא קשר לנטייה מוגברת לחרדה, דיכאון ופרפקציוניזם. מבחינה סביבתית ישנם כמה גורמי סיכון עיקריים:
לחץ חברתי לרזון – אידיאל יופי נשי מעוות הכולל רזון קיצוני.
ביוש גופני והערות שליליות על המשקל והמראה.
טראומה נפשית בילדות – התעללות, הזנחה וכדומה.
בעיות נפשיות כמו דיכאון, חרדה והפרעת אישיות.
משברים ואירועי לחץ.
בדידות חברתית.
כשלים בוויסות רגשי.
נטייה לפרפקציוניזם ושאיפה מוגזמת לשליטה.
מי נמצא בסיכון?
נשים צעירות הן האוכלוסייה בסיכון הגבוה ביותר לפתח הפרעות אכילה, אך גברים וילדים גם כן עלולים ללקות בהן. ספורטאיות, רקדניות ודוגמניות נמצאות בסיכון מוגבר עקב הלחץ לשמור על משקל נמוך. כמו כן, אנשים עם נטייה מוקדמת לדיאטות, פרפקציוניזם ובקרה עצמית קיצונית.
כיצד מטפלים?
הטיפול בהפרעות אכילה דורש צוות רב מקצועי הכולל פסיכיאטרים, תזונאים, מטפלים באמנויות, מטפלים בתנועה ועוד. במקרים קשים נדרש אשפוז לצורך הזנה וייצוב רפואי.
הטיפול הנפשי כולל פסיכותרפיה פרטנית וקבוצתית, טיפול התנהגותי וטיפול תרופתי במידת הצורך. מטרתו לעזור בשינוי דפוסי החשיבה וההתנהגות הבעייתיים וללמד כיצד לווסת רגשות בצורה בריאה יותר.
המלצות למניעה:
חנוך ילדים ליחס בריא למזון ולגוף מגיל צעיר.
לעודד קבלה עצמית והערכה עצמית שאינן תלויות במראה החיצוני.
שיח פתוח ותומך בבית ובביה"ס על דימוי גוף.
חינוך נגד בריונות גופנית והערות שליליות על משקל וגוף.
עידוד תחביבים, יצירה ופעילויות מעשירות בקרב בני נוער.
הפרעות אכילה הן מחלות מורכבות, אך ניתנות למניעה וטיפול בשלב מוקדם. עם זיהוי מוקדם, תמיכה משפחתית וטיפול נכון המחלה ניתנת לריפוי ואפשר לחזור לחיים תקינים.