לפני המסכים: המשחקים שהפכו אותנו לחברתיים יותר – וכיצד להחזיר אותם לחיינו?

לא צריך ללכת רחוק מדי בזמן כדי להיזכר בילדות שבה הרחובות היו ה"מגרש" והחצר הייתה זירת ההרפתקאות. פעם משחקים נולדו על המקום, בלי מסכים, בלי אפליקציות ובלי צורך בצעצועים יוקרתיים. כל מה שנדרש היה קצת דמיון, חברים טובים וחצר פנויה. 

היום, כשעולם המשחקים השתנה לחלוטין, נדמה לפעמים שהאינטראקציה החברתית נדחקה הצידה לטובת חוויות וירטואליות. אבל האם באמת נדרש לבחור בין העבר להווה? ואיך אפשר להחזיר לילדים את הקסם של המשחקים החברתיים, גם בעידן הדיגיטלי?

יותר צעצועים, פחות דמיון?

למרות שהיום הצעצועים מגיעים בשלל עיצובים חדשניים ומעודדים יצירתיות, פעם המשחקים הומצאו מכלום – מגולות, אבנים וגומיות פשוטות. ילדים יכלו להפוך כל חפץ למשהו קסום, והמשחקים לא הגיעו עם הוראות הפעלה – הם פשוט נולדו מתוך הדמיון והאינטראקציה עם חברים.

אז נכון, גם היום יש מגוון צעצועים נהדרים שמפתחים חשיבה ויצירתיות, אבל יש הבדל משמעותי – בעבר, המשחקים היו מבוססים בעיקר על תקשורת פנים מול פנים. הם דרשו שיתוף פעולה, משא ומתן, גיבוש חוקים בזמן אמת והתמודדות עם ניצחונות והפסדים – מיומנויות משמעותיות שהיום קל הרבה יותר "להתחמק" מהן בעולם הדיגיטלי.

המשחקים של פעם: פחות חוקים, יותר חוויות

אם הייתם ילדים בשנות ה-80 או ה-90, סביר להניח שהימים שלכם היו מלאים במשחקים שלא דרשו שום דבר חוץ מקבוצה של ילדים ומרחב פנוי. הנה כמה דוגמאות למשחקים שליוו דורות של ילדים, ושווה שגם הילדים שלנו ישחקו בהם היום:

·         חמש אבנים: משחק של קואורדינציה, זריזות וריכוז. כל אחד שיחק קצת אחרת, וזו הייתה חלק מהחוויה – ללמוד, לאלתר ולשפר את המיומנות.

·         גומי: משחק חברתי של קפיצות ושיתוף פעולה, שלא דרש הרבה חוץ מרצועת גומי וגמישות.

·         מחבואים: מעבר להיותו משחק מצוין לפיתוח חשיבה אסטרטגית, הוא דרש מהילדים לתאם ציפיות ולפתח סבלנות.

·         תופסת (צבעים, גבהים ועוד גרסאות): משחקים שגרמו לילדים לרוץ, לחשוב מהר ולפתח אינטראקציה חברתית מתמדת.

·         גולות: משחק של דיוק, תכנון וסחר חליפין (כי מי לא החליף גולות עם החברים?).

·         קלס: שיפור קואורדינציה, ריכוז ושיווי משקל – והכול עם גיר ואבן קטנה.

כל המשחקים האלו עודדו אינטראקציה טבעית – לא דרך מסך, לא עם אמוג'ים או תגובות מהירות, אלא עם הבעות פנים, מגע אמיתי ותגובות שנבנו מתוך הקשבה אמיתית לחברים למשחק.

המשחקים של היום: יחד אבל לבד?

כיום, גם כשהילדים "משחקים יחד", זה לא תמיד אומר שהם באמת חווים משחק חברתי. משחקים מקוונים אולי מאפשרים להם לדבר עם חברים, אבל זה קורה דרך אוזניות ומסך, בלי קשר עין, בלי תנועות גוף ובלי כל אותם מרכיבים שבעבר היו חלק בלתי נפרד מכל משחק.

זה לא אומר שמשחקים מודרניים הם בעייתיים – להיפך, רבים מהם מפתחים חשיבה אסטרטגית, זריזות ויכולת תגובה מהירה. אבל לצד היתרונות, חשוב להבין שהם לא מהווים תחליף למשחקים שמעודדים תקשורת ישירה, שיתוף פעולה ויצירתיות מחוץ למסכים.

איך מחזירים את הקסם של המשחקים החברתיים?

לא חייבים להוציא את המסכים מהמשוואה, אבל אפשר למצוא דרכים לשלב יותר משחקים עם אינטראקציה אמיתית. הנה כמה רעיונות:

לעודד משחקי דמיון

משחקים שבהם ילדים ממציאים סיפורים, יוצרים עולם משלהם ונכנסים לתפקידים שונים מחזקים יכולות חברתיות ורגשיות.

להשתמש במה שיש בבית

לא תמיד צריך צעצועים יקרים – גם חפצים יומיומיים יכולים להפוך למשחקים מופלאים כמו קופסאות קרטון שהופכות לרכבים או לבתים, סירים ומצקות שהופכים לתזמורת שלמה או אבנים בחצר שמשמשות כ"אוצר" של פיראטים.

לצאת החוצה ולתת לילדים להוביל

משחקים בחוץ מעודדים תנועה, שיתוף פעולה ויצירתיות. קחו את הילדים לגינה או לפארק ותנו להם להמציא חוקים למשחקים משלהם – זה יפעיל את הדמיון ויחזק את הביטחון העצמי שלהם.

לסיכום, המשחקים של היום שונים, והמסכים כאן כדי להישאר, אבל זה לא אומר שצריך לוותר על משחקים שמעודדים חברות, יצירתיות ותנועה. דווקא במציאות שבה כל ילד יכול להיות שקוע במסך משלו, יש ערך גדול יותר להחזרת המשחקים החברתיים, שמחברים בין ילדים באמת.