העיקרון המנחה בדיני הירושה בישראל הוא החופש לצוות, מתוך תפיסה של "מצווה לקיים את דברי המת". פרק שלישי לחוק הירושה מאפשר לכל אדם להחליט מה ייעשה ברכושו לאחר מותו ולשנות את ברירת המחדל של החוק. כדי שצוואה תהיה תקפה משפטית, עליה לעמוד בדרישות צורניות ומהותיות נוקשות. אי-עמידה בתנאים אלו עלולה להוביל לפסילת הצוואה או לפגמים שיקשו על מימושה.
עריכת צוואה היא פעולה משפטית הרת גורל הדורשת דיוק רב והיכרות מעמיקה עם החוק והפסיקה, על מנת למנוע טעויות סופר או ניסוחים דו-משמעיים. במקרים כאלה רצוי לפנות אל עו״ד רחל שחר מומחה בתחומו ירושה וצוואות מומלץ, בעלת ניסיון עשיר בעריכת צוואות מכל הסוגים, שתבטיח כי המסמך ישקף את רצונכם האמיתי ויהיה עמיד בפני התנגדויות עתידיות.
הסוגים המוכרים בחוק
החוק הישראלי מכיר בארבע דרכים בלבד לעשיית צוואה:
- צוואה בכתב יד: חייבת להיכתב כולה בכתב ידו של המצווה, לשאת תאריך בכתב ידו ולהיחתם על ידו. זוהי דרך פשוטה אך מסוכנת, שכן קל לטעות בה או לזייף אותה.
- צוואה בעדים: הדרך הנפוצה ביותר. הצוואה נערכת בכתב (בדרך כלל מודפסת), נושאת תאריך ונחתמת על ידי המצווה בפני שני עדים בגירים וכשרים, שמאשרים בחתימתם כי המצווה הצהיר בפניהם שזו צוואתו.
- צוואה בפני רשות: צוואה הנאמרת בעל-פה או מוגשת בכתב בפני שופט, רשם לענייני ירושה, דיין בבית דין דתי או נוטריון. הרשות מאשרת כי הצוואה נקראה בפני המצווה וכי הוא הצהיר שזו צוואתו.
- צוואה בעל-פה (שכיב מרע): נועדה למקרי חירום בלבד, כאשר אדם גוסס או רואה את המוות מול עיניו. הוא רשאי לצוות בעל-פה בפני שני עדים, שחייבים לרשום את הדברים בזיכרון דברים ולהפקידם אצל הרשם לענייני ירושה בהקדם. צוואה זו בטלה לאחר חודש אם המצווה נשאר בחיים.
חופש השינוי והגבלות על השפעה בלתי הוגנת
החוק שומר בקנאות על רצונו החופשי של המצווה. הוראת צוואה המגבילה את זכותו של המצווה לשנות את צוואתו בעתיד – בטלה. המצווה רשאי לבטל או לשנות את צוואתו בכל עת, והצוואה המאוחרת בזמן היא הקובעת (למעט מגבלות מסוימות בצוואות הדדיות בין בני זוג).
כמו כן, סעיף 30 לחוק קובע כי הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית – בטלה. בתי המשפט בוחנים מקרים של מעורבות יתר של היורשים בעריכת הצוואה, ולכן חשוב מאוד שהליך העריכה יהיה סטרילי, מקצועי ומנותק מלחצים חיצוניים.
